אור מבואות ירושלים בע"מ ואח' נ' לוין ואח'

פסק דין

לפני תובענה על דרך המרצת פתיחה בה מבוקש ליתן הצהרות, כפי שיפורט להלן, הנוגעות להליך שחלקו היה מושא תובענה בבית המשפט המחוזי, והמשכו בהליך בוררות, כפי שהוחלט על ידי בית המשפט לאחר שהצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו בית המשפט יכריע אם ההסכם נשוא התובענה בוטל אם לאו, ובהתאם "יתרת התביעה", כך נאמר שם, תועבר להליך בוררות.

הרקע להליך הנוכחי

1.בין הצדדים התקיימו במשך שנים רבות הליכים שונים הקשורים לצדדים בתיק שלפני וכן לצדדים נוספים, בקשר עם פרויקט בנייה.

ביום 26/12/2007 הוגשה בבית המשפט המחוזי בירושלים תביעתם של המשיבים כנגד המבקשים בתיק 9648/07 (להלן: "התובענה העיקרית").

המבקשים הגישו כתב הגנה בו התבקש בית המשפט למחוק את התביעה על הסף נוכח העובדה שנחתם הסכם פשרה אשר הסדיר וסיים את הסכסוך בין הצדדים. מרבית כתב ההגנה התייחס לעניין הסכם הפשרה והטענות לגוף התביעה סוכמו על ידי המבקשים בצמצום וליתר זהירות בלבד.

בסעיף 15 לכתב הגנתם נאמר:

"הנתבעים יטענו כי אין הם חייבים דבר וחצי דבר לתובעים או מי מהם וכי אם משהוא חייב אזי התובעים הם החייבים לנתבעים אשר בעקבות הסכם הפשרה מנועים מלתבוע אותם".

בסעיף 43 לכתב הגנתם נאמר:

"הנתבעת מודה באמור בסעיף 24 בכך כי כעולה מהאמור בצרוף ו/3 אכן נמסרה לתובעים הודעה על ביטול ההסכם בין הצדדים וזאת לאור זאת שהתובעים הם שהפרו את ההסכמים בין הצדדים וכי לא עמדו בהתחייבויותיהם ובכך גרמו נזק רב לנתבעת 1."

בית המשפט (כב' השופט י' ענבר) בדונו בתובענה העיקרית, הציע לצדדים לפצל את הדיון כך שיופרד הסכסוך הכספי בין הצדדים ולבין השאלה של תקפות הסכם הפשרה, ובמידה ויקבע שהסכם הפשרה בוטל כדין, "יתרת התביעה" תוכרע בבוררות. הצדדים הסכימו להצעה שקיבלה תוקף של החלטה ביום 26/11/2008, (וכן ראו עמ' 43 לפרוטוקול מיום 07/09/2009).

ביום 09/09/2009 כב' השופט ענבר הוציא מלפניו פסק דין בו נקבע, כי הסכם הפשרה בוטל כדין. לפיכך הועברה "יתרת התביעה", קרי הסכסוך הכספי, להכרעה לפני כב' הבורר יעקב בצלאל.

טיעוני המבקשים

2.עד אותו שלב נמנעו המבקשים מהגשת תביעה שכנגד והרחבת טענותיהם בכתב ההגנה, שכן לטענתם הגשת תביעה שכנגד לא התיישבה עם טענתם המרכזית כי קיים הסכם פשרה שהסדיר את המחלוקות בין הצדדים, ועניין זה אף מצא את ביטויו בכתב ההגנה מטעמם בו נטען על ידם בסעיף 15 לכתב ההגנה כי הם מנועים לתבוע את נזקיהם מהמשיבים עקב קיומו של הסכם פשרה בין הצדדים.

לפיכך, גם לא הייתה התייחסות בכתב ההגנה למלוא העובדות הקשורות לסכסוך.

משניתן פסק דין כאמור לעיל, לפיו בוטל הסכם הפשרה לגבי הסכסוך הכולל, שב הנושא לשולחן הדיונים והצריך את המבקשים לשנות את ההתייחסותם לתביעה, להגיש כתב הגנה מתוקן ותביעה שכנגד, בהתייחס למצב החדש שנוצר בעקבות פסק הדין וביטול הסכם הפשרה, אשר בעת הסכמתם להעברת יתרת התביעה לבוררות טרם בוטל.

3.הבורר הורה לצדדים להגיש כתבי טענותיהם בהליך הבוררות, או אז הגישו המבקשים כתב הגנה המרחיב את מכלול טענותיהם, כאשר חלקן לא הועלו בכתב ההגנה שהוגש בתיק בית המשפט, באשר הרחבה זו כללה בעיקר טענת קיזוז בעטיים של נזקים שנגרמו למבקשים על ידי המשיבים באותה מערכת יחסים ובאותן העובדות אשר בעטיין הוגש כתב התביעה מטעם המשיבים.

כן הגישו המבקשים תביעה שכנגד כנגד המשיבים אשר כל מכלול טענות אשר התבססו על מערכת היחסים בין הצדדים, כעולה מכתב התביעה, ולא חרגו מגדר הסכסוך כפי שבא לידי ביטוי בכתבי טענותיהם בבית המשפט והתייחס לנזקים שהמבקשים טענו שנגרמו להם על ידי המשיבים, כאשר המבקשים, כפי שציינו בכתב הגנתם המקורי, לא נתבעו עקב הסכם הפשרה בין הצדדים.

המשיבים הגישו ביום 12/01/2010 התנגדות להגשת תביעה שכנגד ולתיקון כתב ההגנה, בנימוק שאין לבורר סמכות לדון בתביעה שכנגד ובסעיפים שהוספו לכתב ההגנה המתוקן אשר לא נזכרו בכתב ההגנה המקורי.

הבורר דחה את בקשת המבקשים להגשת כתב תביעה שכנגד מהטעם שסמכותו הוגבלה ל"יתרת התביעה" ותביעה שכנגד איננה "יתרת תביעה". לטענת המבקשים בהחלטה זו הבורר לא התייחס כלל לבקשת המבקשים לתקן את כתב ההגנה מטעמם.